מקרר אינטגרלי או מקרר חופשי: איך בוחרים מקרר שמשתלב במטבח

מקרר אינטגרלי הוא הדרך להעלים את המכשיר הגדול ביותר במטבח בתוך קיר הנגרות, כך שהחזית נשארת רצופה. מולו עומד המקרר החופשי, שנשאר גלוי ומוכרז. בין שתי האפשרויות האלה יש עוד כמה רמות ביניים, ולכל אחת מהן משמעות שונה לגמרי מבחינת תכנון, מידות ועלות.

המדריך הזה מסביר את ההבדל בין רמות השילוב, אילו מידות חייבים לדעת לפני שסוגרים תוכנית נגרות, ומה הפרט שהכי הרבה אנשים מפספסים ומשלמים עליו אחר כך.

חמש רמות שילוב, ולא שתיים

הדיון בדרך כלל מתנהל כאילו יש שתי אפשרויות בלבד, מוסתר או גלוי. בפועל יש רצף שלם, וכל שלב בו עולה יותר ודורש יותר דיוק מהנגרות.

נקודה שכדאי לדעת לפני שנופלים בקסם של האינטגרלי המלא: מקררים אינטגרליים הם לרוב קטנים יותר בנפח פנימי מאותה מידת נישה של מקרר בנוי, כי הבידוד והמנגנון תופסים מקום. אם הבית שלכם צורך הרבה, שווה לבדוק את הנפח בליטרים ולא רק את המידות החיצוניות.

המידות שחייבים לדעת לפני ההזמנה

זה החלק שקובע אם המקרר ייכנס או שיצטרכו לפרק נגרות. יצרנים מפרסמים שני סטים של מידות, מידות המכשיר עצמו ומידות הנישה הנדרשת, והפער ביניהן הוא בדיוק מרווח האוורור. שימוש במידות המכשיר לתכנון הנישה הוא הטעות הקלאסית. במטבח בהתאמה אישית הנישה נבנית למידה של הדגם שנבחר, ולכן הבדיקה הזו נסגרת לפני שהנגרות נכנסת לייצור.

אוורור, הדבר שהכי הרבה אנשים מפספסים

מקרר מוציא חום, וכדי לעבוד הוא צריך לשאוב אוויר קר ולפלוט אוויר חם. במקרר חופשי זה קורה מעצמו. בתוך נישה סגורה זה קורה רק אם מישהו תכנן לזה נתיב.

הנתיב הנכון הוא כניסת אוויר בבסיס הנישה, חלל פנוי מאחורי גוף המקרר לאורך כל הגובה, ופתח יציאה בחלק העליון. במטבחים רבים הפתח העליון נסגר בשלב הנגרות, כי הוא נראה כמו חור מיותר. התוצאה היא מקרר שעובד ברציפות, צורך יותר חשמל ומגיע לסוף חייו מוקדם.

שווה גם לשים לב לשכנים של המקרר. תנור צמוד לנישת המקרר בלי בידוד ביניהם מעלה את הטמפרטורה בדיוק במקום הלא נכון, ומכונת כביסה או מדיח באותו קיר יוצרים לחות. במטבח מתוכנן היטב, בין נישת מקרר לתנור תמיד יש מפריד.

איפה ממקמים את המקרר

מיקום המקרר הוא לא רק שאלה של מקום פנוי. הוא צריך להיות נגיש למי שנכנס למטבח בלי לחצות את אזור הבישול, כי בפועל הוא המכשיר שנפתח הכי הרבה פעמים ביום, וחלק גדול מהפתיחות הן של מי שלא מבשל.

• בקצה קו המטבח המיקום הנפוץ והנוח ביותר. מאפשר גישה בלי להפריע לעבודה.
• בתוך קיר עמודות נותן את המראה האחיד ביותר, ומרכז את המקרר, התנור והמזווה במקום אחד.
• מול האי נוח לתפעול, אבל צריך לוודא שדלת פתוחה לא חוסמת את המעבר בין המקרר לאי.
• מה שכדאי להימנע ממנו מקרר בפינה, שם הדלת נפתחת אל הקיר ולא ניתן לשלוף מגירות עד הסוף.

מקרר גלוי, כשזו דווקא הבחירה הנכונה

לא כל מטבח צריך מקרר מוסתר. במטבח שבנוי ממילא על ניגודיות, מקרר שחור או נירוסטה הוא אלמנט לגיטימי לגמרי, והוא חוסך את עלות החזית ואת מגבלת הנפח.

במטבחים שחורים מקרר בגימור כהה נבלע בתוך הקונספט במקום לשבור אותו, ולעיתים הוא דווקא זה שמייצר את הפרט המתכתי שהחלל צריך. לעומת זאת במטבח מינימליסטי, שבו כל התכנון בנוי על קו אחד רציף וידיות נסתרות, מקרר גלוי הוא בדיוק ההפרעה שהמטבח נועד למנוע, ולכן שם האינטגרלי כמעט תמיד הבחירה.

במטבח נאנו יש שיקול נוסף: גימור מט עמוק לא תמיד ניתן להתאמה מדויקת מול גימור של יצרן מכשירים, ולכן שילוב מקרר גלוי לצידו דורש בדיקה של הגוונים זה מול זה ולא לפי קטלוג.

מקרר יין ועמודת שירות

מקרר יין הפך בשנים האחרונות לתוספת נפוצה, והוא כמעט תמיד משתלב טוב יותר בתוך עמודה מאשר מתחת למשטח. הסיבה מעשית: בגובה עיניים רואים את התכולה, ובנוסף הוא מייצר נישה מוארת שמתפקדת גם כאלמנט עיצובי בחלל.

אותו היגיון חל על עמודת שירות שמרכזת מכונת קפה, מיקרו וטוסטר מאחורי תריס. גם כאן, מה שקובע הוא שנקודות החשמל ייצאו בתוך הנישה ולא לצידה. הרחבה על התכנון הזה נמצאת במדריך פתרונות האחסון למטבח.

כדאי גם לבחור את המכשירים האלה באותו שלב שבו נבחר המקרר, כי שלושתם מתחלקים על אותו קיר עמודות. כשהם נסגרים בזה אחר זה, כל אחד מהם מאלץ פשרה קטנה על הבא בתור.

איפה רואים את זה בפועל

במטבח פורצלן בגוון אבן טבעית המכשירים משולבים בתוך קיר עמודות אחד, כולל עמודת יין. זו הדוגמה הברורה ביותר להיגיון שמאחורי השילוב: כל נישה יוצרה למידה של הדגם שנבחר, ולכן הקו של החזיתות ממשיך בלי הפרעה לאורך כל הקיר.